וונדר וומן היא הרבה יותר מדמות מצוירת עם כוחות על-טבעיים. מאחורי אחת מגיבורי העל האהובים והאייקונים של DC בכל הזמנים,, מסתתר סיפור מרתק השזור במאבקים חברתיים, אידיאולוגיות פמיניסטיות ומהפכות תרבותיות. שלא כמו גיבורי-על אחרים, וונדר וומן לא נולדה רק מתוך דמיון יצירתי, אלא גם מתוך חזון לשינוי חברתי. סיפורה משקף המאבק לשוויון מגדרי.
מקורותיה של וונדר וומן – מאחורי הקלעים
בניגוד להרבה גיבורי על אחרים, מקורה של וונדר וומן קשור לאירועים ולתנועות חברתיות בעולם האמיתי. וונדר וומן נוצרה על ידי ויליאם מולטון מרסטון בשנת 1941, בהשראת תנועת זכות הבחירה והמאבק לשוויון מגדרי. מרסטון, פסיכולוג וממציא הגלאי שקר, האמין בפוטנציאל של נשים להנהיג את העולם באהבה, שלום וצדק. האידיאלים שלו לא היו מופשטים; הם הוטמעו בליבה של דמותה של וונדר וומן. כלי הנשק שלה – כמו הלאסו של האמת – סימלו את השילוב הזה של כוח ויושר למשך קרוב ל-80 שנה.
אני בדרך כלל לא נוהג פה להיכנס לחיים האישיים של היוצרים, אבל במקרה הזה שווה לדעת שמרסטון היה חי בהסדר משפחתי לא מסורתי עם אשתו, אליזבת הולוואי, ושותפתו, אוליב ביירן. שתי הנשים היו תומכות חזקות בשוויון מגדרי, והשפעתן על מרסטון הייתה עמוקה. הולווי הייתה עורכת דין ופמיניסטית מוכשרת שעזרה לעצב את היסודות האידיאולוגיים של סיפורה של וונדר וומן. בירן, שהייתה אחייניתה של מרגרט סנגר, דמות מרכזית בתנועה למניעת הריון, הותירה חותם מתמשך גם על הנושאים של וונדר וומן של העצמה נשית.
וונדר וומן היא בתה של מלכת האמזונס היפוליטה, ובגרסאות מסוימות, האל היווני זאוס. היא גדלה באי הנסתר תמיסירה, שם הוכשרה כלוחמת חדורת כוחות על ידי האלים האולימפיים. היא עזבה את מולדתה כדי לשמש כשגרירה של שלום וצדק בעולם הגברים, ואימצה את הכינוי "דיאנה פרינס" כדי להשתלב בחברה. בתור וונדר וומן, יש לה כמה כוחות על אנושיים, כמו מהירות, זריזות ויכולת לעוף, יחד עם כישורי לחימה וחוכמה. בנוסף היא גם חברה מייסדת בליגת הצדק בחוברת The Brave and the Bold no. 28 (February-March 1960.
בניגוד לדמותה של קאטוומן, די פועלת בתחום האפור, וונדר וומן היא לחלוטין לוחמת למען הצדק. דמותה של וונדר וומן התפתחה עם השנים, עם קווי עלילה שונים בוחנים היבטים שונים של מוצאה, כוחותיה ותפקידה ביקום DC. היא נותרה סמל של כוח, חמלה וצדק, ומעוררת השראה לדורות של מעריצים ברחבי העולם.
יכולתה של וונדר וומן להשתחרר מהשלשלאות בקומיקס שלה שיקפה את הרעיון הפמיניסטי להשתחרר מדיכוי פטריארכלי. כל זה כמובן עד סוף מלחמת העולם השנייה. לאחר מלחמה זו, הגברים חזרו הביתה והיתה ציפייה מהנשים לחזור לתפקידים המסורתיים שלהן. לשינוי הזה בחברה הייתה השפעה ישירה על הצגתה של וונדר וומן. הסיפורים שלה שונו בעדינות כדי לתאר אותה בתפקידים ביתיים יותר, ולעתים קרובות הציגו אותה כפחות עצמאית וחזקה.
בספר The Secret History of Wonder Woman מאת Jill Lepore, הוא מסביר שמורשתה של וונדר וומן מהווה גשר בין פמיניזם מהגל הראשון (תנועת זכות הבחירה) לפמיניזם של הגל השני (המאבק למען זכויות רבייה ושוויון במקום העבודה). היא עומדת כסמל תרבותי להעצמה, מעוררת השראה לדורות של נשים לראות את עצמן חזקות ומסוגלות.
וונדר וומן בקולנוע
ביקום המורחב של DC (שנקרא DCEU), וונדר וומן מגולמת על ידי השחקנית גל גדות. דמותה מתוארת כלוחמת אמזונס אלמותית העוזבת לעולמם של הגברים במהלך מלחמת העולם הראשונה כדי לעצור את המלחמה ומאוחר יותר הופך לחבר בליגת הצדק. סרטי DCEU חוקרים את מקורותיה, את תפקידה באירועים היסטוריים משמעותיים ואת האינטראקציות שלה עם גיבורי על אחרים. אבל כמובן שזו לא היתה ההוpעה הראשונה שלה על המסך.
בשנת 1975 הופיעה לראשונה לינדה קרטר כדמות הראשיץת בסדרת האקשן וונדר וומן. למרות שהתוכנית רצה רק שלוש עונות, קרטר הפכה לפנים של הדמות במשך דור. תסריטים מוקדמים נטו להיות נאמנים מאוד לקומיקס מתקופת מלחמת העולם השנייה, בעוד פרקים מאוחרים יותר, שהעבירו את מסגרת הזמן לשנות ה-70, היו פחות נאמנים לאבותיהם.
המייקאוברים של וונדר וומן
שנות ה-40: תור הזהב והאידיאל הפמיניסטי
- סיפור המקור והסמליות – דיאנה נוצרה על ידי האלה אפרודיטה כחלק מגזע האמזונות כדי להילחם בדיכוי הגברי. תחפושתה, ששילבה סמלים פטריוטיים, עוצבה כאלגוריה לדמוקרטיה בשיא מלחמת העולם השנייה.
- הפילוסופיה המרסטונית – הסיפורים (כמו ב-Wonder Woman #5) שילבו מושגים כמו "כניעה מתוך אהבה" (Loving Submission) ושיקום פושעים. השימוש התדיר במטאפורות של כבילה (Bondage) לא נועד לגירוי מיני, אלא סימל את הדיכוי שנשים חייבות להשתחרר ממנו כדי להגיע לעצמאות.
- נבלים כמייצגי רעיון – דמויות כמו ד"ר פסיכו (Dr. Psycho) ייצגו את המחסומים המנטליים והחברתיים שעמדו בפני נשים באותה תקופה.
שנות ה-50: נסיגה אל הרומנטיקה ותמימות ה-Silver Age
- תחילת העידן – למרות שקניגר ערך את הספר שנים קודם לכן, "תור הכסף" של הדמות נחשב למתחיל רשמית רק כאשר המאייר רוס אנדרו (Ross Andru) הצטרף בחוברת #98.
- ה"מייקאובר" המשפחתי – כדי להפוך את הסדרה ל"בטוחה" ומשפחתית, הוצגו גרסאות צעירות – Wonder Girl ו-Wonder Tot. קניגר יצר את "הסיפור הבלתי אפשרי" (Impossible Story) – טכניקה נרטיבית שאיפשרה לכל גרסאותיה של דיאנה להופיע יחד בסיפור אחד, ללא קשר לרצף כרונולוגי.
- צמצום הכוח – במקום לוחמת לחירות, דיאנה הפכה לדמות שעיקר מעייניה הם רומנטיים, כשהיא מתלבטת בין סטיב טרבור לבין מחזרים הזויים כמו בן-מרמן (Merman) או איש-ציפור.
שנות ה-60: עידן ה"מוד" – דיאנה פרינס ללא כוחות
- סגנון ואקשן – דיאנה ויתרה על כוחותיה ועל תחפושתה, פתחה בוטיק אופנה ואימצה מראה בהשראת אמה פיל (מהסדרה הבריטית The Avengers) וג'יימס בונד.
- המנטור והנבל – היא למדה אמנויות לחימה מהמאסטר הסיני "אי צ'ינג" (I Ching) ונלחמה בנבלים כמו ד"ר סייבר (Dr. Cyber).
- הביקורת של סטיינם – למרות שהתקופה הציעה סיפורי הרפתקאות איכותיים, היא עוררה זעם פמיניסטי. גלוריה סטיינם טענה במגזין "Ms" כי נטילת הכוחות מוונדר וומן היא מסר של החלשה. הלחץ הציבורי היה כה גדול, עד ש-DC נאלצה להחזיר את התחפושת והכוחות ב-1973.
שנות ה-70 וה-80: חזרה לשורשים וריבוט פוסט-משברי
- צדק ומורשת – בסיפור "שנים-עשר המטלות" (The Twelve Labors), דיאנה נאלצה להוכיח את ערכה כדי להתקבל מחדש ל-Justice League. בעשור זה הופיעה גם נוביה (Nubia), אחותה התאומה השחורה של דיאנה, פרי עטו של קניגר – ציון דרך משמעותי לייצוג מגוון.
- הריבוט של ג'ורג' פרז (1987) – בעקבות האירוע המכונן "המשבר בעולמות האינסופיים" (Crisis on Infinite Earths), פרז בנה את הדמות מחדש. הוא העמיק את האלמנטים המיתולוגיים, הפך את דיאנה לשגרירה רשמית של שלום וביטל את הזהות הסודית של "דיאנה פרינס", מה שהעניק לה מעמד של דמות ציבורית חזקה ועצמאית.
שנות ה-90: עידן הקיצוניות ו"הבייב" (The Babe Years)
- התחרות (The Contest) – הכותב ויליאם מסנר-לובס הציג עלילה בה דיאנה נמצאת בלתי ראויה לתפקיד, וארטמיס (Artemis) האגרסיבית מחליפה אותה.
- העיצוב של דאודטו – המאייר מייק דאודטו עיצב את הדמות בסגנון מיני ומוחצן, שעורר מחלוקת קשה בשל החפצתה.
- שפל כלכלי – באחד הרגעים האידיוסינקרטיים והמוזרים של העשור, דיאנה מצאה את עצמה עובדת ברשת המזון המהיר "Taco Whiz" לאחר שאיבדה את משאביה.
שנות ה-2000 והלאה: לוחמת דיפלומטית ומודרנית
- מודרניזציה מיתולוגית – האלים היווניים הפכו לישויות הפועלות בעולם העסקים והתאגידים. דיאנה עצמה הפכה לדמות דיפלומטית השוקלת את השלכות מעשיה ברמה הגלובלית.
- הקרבה נחושה – בסיפור "Eyes of the Gorgon", דיאנה הוכיחה את עוצמתה הפיזית והנפשית כאשר עיוורה את עצמה כדי להביס את מדוזה, פעולה שסימנה את חזרתה למעמד של לוחמת ללא פשרות.
איזה קומיקסים של וונדר וומן כדאי לקרוא?
כשקוראים קומיקסים של DC, חשוב לזכור שיש להם אתחולים רבים:
- pre-crisis – טרום-משבר (תור הזהב, עידן הכסף, תקופת הברונזה),
- post-Crisis – שלושת העשורים שלאחר המשבר ב-Infinite Earths, גם הם השתנו בעדינות עם Zero Hour, Infinite Crisis ומשבר סופי
- New 52 (פוסט-Flashpoint, ו-DCYou, שהיא פוסט-התכנסות),
- Rebirth (בעקבות DC Rebirth, וכולל DC Universe שהוא פוסט-מטאל),
- ועכשיו Infinite Frontier (פוסט דת' מטאל, ו-Dawn of DCU שהוא פוסט Dark Crisis)
במקרה של וונדר וומן, העידן שלאחר המשבר שלה מחק את ההמשכיות שלה לפני המשבר, עידן ה-New 52 שלה מחק את ההמשכיות שלאחר המשבר, עידן ה-Rebirth מחק את ההמשכיות החדשה 52 שלה והחזיר לה כמה המשכיות שלאחר המשבר, בעוד Infinite Frontier הפך את הכל לקנוני, והחזיר כמה אלמנטים מעידן הזהב ואפילו מ-52.
זה אומר שאתם יכולים להחליט מאילו תקופות אתם רוצים לקרוא ולא תפספסו משהו מתקופות קודמות. אני אנסה לתת פה המלצות מכל התקופות.
Wonder Woman the Golden Age Omnibus 1
Written by: William Moulton Marston
וונדר וומן מס' 1 מ-1941 הוא גיליון הבכורה וונדר וומן ומהווה נקודת פתיחה טובה לעולמה ולעקרונות עליה הדמות מושתתת. מולטון כותב נרטיב המשלב את המיתולוגיה היוונית עם הסכסוך המודרני של מלחמת העולם השנייה. הוא מציג את דיאנה כגיבורה חזקה, חכמה ובעלת חמלה רבה, שמשתחררת מהנורמות הפטריארכליות האופייניות לתקופה. סיפור המקור מציג נושאים של העצמה ושוויון, כאשר דיאנה מתנגדת לרצונותיה של אמה להיכנס לעולם הגברים ולהילחם למען הצדק.
בדומה להרבה קומיקסים מתור הזהב, הקצב מהיר, אך נתקע לעיתים בגלל דיאלוגים שמנסים להסביר יותר מידי וגם דמויות המשנה הן שטוחות.גם האיורים של H.G. Peter, על אף החדשנות ביחס לתקופה, עלולים להרגיש מיושנים. ועם כל זאת, מדובר באבן דרך חשובה בעולם הקומיקס ואם לוקחים בחשבון את מגבלות התקופה, מדובר עדיין מדובר בסיפור הפורץ את גבולות הפמיניזם ומציג נשים בצורה אמיצה ומעוררת השראה.
מומלץ לאוהבי היסטוריית הקומיקס ומעריצים אמיתיים של WW
Review of Wonder Woman: The Twelve Labors (1970s)
אבן דרך חשובה נוספת בהיסטוריה של וונדר וומן, שבסיפור זה איבדה את כוחותיה באופן זמני ופועלת כגיבורה חסרת כוחות הממוקדת באמנויות הלחימה. ריצה זו סימנה את חזרתה לפורמט המסורתי של גיבורי העל וביקשה לבסס אותה מחדש כחברת מרכזית בליגת הצדק של אמריקה (JLA). לאורך 11 גיליונות, וונדר וומן לוקחת על עצמה 12 עבודות (מחווה למשימות המיתולוגיות של הרקולס) כדי להוכיח שהיא ראויה להצטרף מחדש ל-JLA, כאשר כל פרק מסופר ומוערך על ידי חבר אחר ב-JLA.
בעוד שהסיפור מרתק, הוא גם יכול להרגיש מקוטע לפעמים בגלל מגוון הכותבים והטונים השונים. הסיפור מדגיש לעתים קרובות את הרבגוניות של וונדר וומן, מכושר הלחימה שלה ועד לאמפתיה העמוקה והכוח המוסרי שלה וזה נחמד לראות את זה מנקודות מבט שונות.
אם אתם רוצים להעמיק את ההיכרות שלכם עם אופיה של WW ולהבין יותר טוב את תפקידה ב- JLA, הסיפור הזה מומלץ.
Wonder Woman: Gods and Mortals 1987
פרז יוצר נרטיב מורכב ומכבד, שמשריש את סיפורה של דיאנה עמוק במיתולוגיה היוונית. הסיפור מתחיל עם יצירת האמזונות על ידי האלים האולימפיים כתגובה לשחיתות האנושות. דיאנה נבחרה לשמש כשליחה לעולם המודרני, שמשימתה היא לסכל את ארס, אל המלחמה. פרז חוקר נושאים של אהבה, שלום וההתנגשות בין ערכים עתיקים ומודרניים בצורה עמוקה שמעלה את ז'אנר גיבורי העל לליגה חדשה.
האיורים של ג'ורג' פרז עוצרי נשימה, עם תשומת לב קפדנית לפרטים בדמויות ובהגדרות. התיאור של Themyscira מדהים והוא לוכד את ההוד והחן של תרבות האמזונס. קטעי הקרב דינמיים וקולנועיים, בעוד רגעים שקטים יותר חדורי ניואנסים רגשיים. היכולת של פרז להעביר את המיתולוגיה בצורה ויזואלית היא מדהימה.
דיאנה מאופיינת בצורה שנורא קל להזדהות איתה, כאשר מצד אחד היא מצטיירת כמגדלור של כוח, חמלה וחוכמה, אך מצד שני היא סקרנית וקצת נאיבית לעולמם של בני האנוש. אהבתי גם את האפיון של סטיב טרבור, כדמות בוגרת ומבוססת יותר מהמקורית, וג'וליה קפטליס, שהחניכה שלה מספקת לדיאנה קשר אנושי וגשר להבנת העולם המודרני.
הריצה הזו היא קריאת חובה לכל מעריצי וונדר וומן, חובבי מיתולוגיה ומעריצים של סיפורי גיבורי על מורכבים.
Wonder Woman: War of the Gods (1991)
בסיפור סירס מתמרן אלים ואלוהויות שונים לכדי מלחמה כוללת, המאיימת על מאזן המציאות. וונדר וומן נמצאת בלב הסכסוך, והיא משמשת גם כלוחמת וגם כמשכנת שלום, הכל כדי למנוע הרס אלוהי תוך כדי התמודדות עם בגידות, בריתות והפרעות של גיבורי העל של DC.
כתיבתו של פרז שאפתנית כתמיד, שוזרת בתוכה את המיתולוגיה היוונית, תשומת לב להמשכיות של DC ונושאים של כוח, גורל ורצון חופשי, הכל לכדי נרטיב רחב ידיים ובעל סיכון גבוה. עם זאת, התוצאה הסופית סובלת ממספר עצום של דמויות ועלילות משנה. בעוד שנעלילה הראשית משכנעת, הקצב יכול להרגיש נמהר מידי לפעמים, והמספר העצום של החיבורים הנדרשים, כדי לקבל את הסיפור המלא, מקשה על המעקב בצורה מגובשת.
למרות לוח הזמנים הצפוף של הייצור, האיורים של פרז נותרו מרשימחם. עבודת הקו המפורטת והחתימה שלו מביאה לחיים את ההגדרות המיתולוגיות והקרבות האפיים. תיאורי האלים מפנתיאון שונים מדהימים מבחינה ויזואלית, ומוסיפים לפאר המלחמה.
סה"כ הקריאה במלחמת האלים מרגשת ומתסכלת כאחד. ההיקף והשאפתנות של הסיפור ראויים להערצה, ויש רגעים של זוהר שבהם החזון של פרז זורח. הסיפור נשאר נאמן למקורות של וונד וומן ולערכיה. עם זאת, הקצב הכאוטי ומאבקי העריכה מביאים לחוויה שמרגישה לא אחידה.
מלחמת האלים מתאימה ביותר למעריצי וונדר וומן המסורים ולקוראים שנהנים מסיפורי גיבורי-על עתירי מיתולוגיה. עם זאת, קוראים חדשים עשויים להיאבק בנרטיב הצפוף שלו ובהסתמכות על הקשרים. מי שמחפש אפוס וונדר וומן מיושר יותר, בעל תהודה רגשית, עשוי למצוא את עבודתו הקודמת של פרז (אלים ותמותה) קריאה מספקת יותר.
Wonder Woman: Challenge of the Gods (1988)
לאחר ההצלחה של Gods and Mortals, המשיך ג'ורג' פרז לבסס את וונדר וומן כדמות הקשורה עמוק במיתולוגיה היוונית. Challenge of the Gods הוא קו העלילה השני המרכזי שלו, והוא מעמיק עוד יותר את הקשרים של דיאנה לאלים, תוך שהוא מעמת אותה עם כוחות אפלים מהעבר שלה ומההיסטוריה של האמזונות.
בסיפור הזה, דיאנה נדרשת לעבור סדרה של מבחנים קשים שהונחו לפניה על ידי האלים, ובמיוחד זאוס, שמנסה לבחון את נאמנותה ואת כוחה. הסיפור מציג את התמודדותה מול מפלצות מיתולוגיות כמו הכימרה, גורגון, ומעבר לכך – חושף את האמת הקשה מאחורי לידתן של האמזונות והקשר של אמה, היפוליטה, להיסטוריה האפלה של האלים.
העלילה מביאה את דיאנה להתמודד עם השוביניזם של זאוס, שמנסה לכפות את עצמו עליה, וכן את בגידת האלים כלפי האמזונות בעבר. השיא של הסיפור הוא גילוי האמת לגבי הרקע של האמזונות – העובדה שהן נשים שנרצחו באכזריות על ידי גברים והוחזרו לחיים על ידי האלות כנקמה. הרגע הזה מעניק עומק נוסף לקונפליקט של דיאנה ולמשמעות של תפקידה בעולם.
