אם אתם מתחילים עכשיו את דרככם לעולם הקומיקס של מארוול ואתם מחפשים קומיקסים מומלצים, רק תדעו, שאתם נכנסים לתקופה מרגשת (וממכרת) במיוחד ואני מאוד ממליץ להתחיל עם החוברות המומלצות פה. הרשימה הזאת מומלצת גם אם אתם פשוט מכורים לעולם של מארוול ורוצים עוד או שרוצים להתעדכן במה שפספסתם מאז שהגעתם.
קומיקסים של מארוול לפי דמויות
13 חוברות הקומיקס של מארוול המומלצות ביותר
Secret Wars
לא מעט פעמים יצא לי לשמוע את השם Secret Wars, אבל רק במקרה באמת הגעתי אליה. ידעתי שמדובר באירוע חשוב ביקום של מארוול, אבל לא הבנתי את הגודל שלו – לא את כמות הדמויות המעורבות, לא את ההשפעה על העלילות שבאו אחר כך, ובטח שלא את מה שהיא תעורר בי כקורא. כשפתחתי את החוברת הראשונה, גיליתי יקום חי ונושם, עם עשרות דמויות שלא הכרתי לעומק, וכל אחת מהן פתאום קיבלה בימת משחק משלה. במקום להרגיש אבוד, מצאתי את עצמי סקרן – רציתי להכיר את כולן, להבין מה מניע כל אחת, ולגלות איך הכל מתחבר.
Secret Wars פורסמה לראשונה ב-1984 ונחשבת לאירוע הקרוסאובר הראשון והאמיתי של מארוול – מיני-סדרה בת 12 חוברות שכללה את כל הדמויות המרכזיות מהיקום של החברה. הרעיון היה פשוט אך מסעיר: ישות בין-ממדית בשם ה-Beyonder חוטפת את הגיבורים והנבלים המרכזיים של מארוול, ומעבירה אותם לעולם חדש בשם Battleworld, שם הם מתבקשים להילחם אלו באלו. הקבוצה המנצחת תוכל לבקש כל משאלה שתוגשם. זו הייתה הפעם הראשונה שכל כך הרבה דמויות הופיעו יחד בסיפור אחד — מה שהפך את הסדרה לראשונה מסוגה ולציון דרך אמיתי בעולם הקומיקס.
מה שמרשים באמת בסיפור הוא לא רק ההיקף, אלא הדרך שבה הוא מצליח להציג כל כך הרבה דמויות בצורה ברורה ומורכבת. בין אם זו הדינמיקה בין קפטן אמריקה לאיירון מן, החיבור המפתיע בין חלק מהנבלים, או אפילו הרגעים שבהם דמויות כמו ספיידרמן מקבלות טוויסט בלתי צפוי (רמז: זה המקום שבו הוא מקבל את התלבושת השחורה שעתידה להפוך לונום) — Secret Wars מראה עד כמה העולם של מארוול עשיר, מורכב ומלא פוטנציאל דרמטי. זה לא רק קרב בין טוב ורע — זו גם הצצה לעולמות הפנימיים של הדמויות, לקונפליקטים הערכיים שלהן, ולמערכות היחסים הלא-צפויות שנרקמות.
מעבר לאקשן, הסדרה מצליחה להעלות שאלות עמוקות על מוסר, שליטה, כוח וזהות. מה קורה כשגיבורים נאלצים להילחם למען הישרדות? האם הם נשארים נאמנים לערכים שלהם? מה קורה כשנבל כמו ד"ר דום מנסה לשלוט בכוחו של אל כל-יכול? ויותר מכל – מה זה אומר להיות "גיבור" כשאין לך שליטה על הכללים? אלו שאלות שנשמעות פשוטות, אבל הסדרה מעבירה אותן דרך עלילה קולחת, איורים סוחפים ודיאלוגים לא צפויים.
לקרוא את Secret Wars היום זה לא רק לחוות פיסת היסטוריה קומיקסאית – זה לחוות סיפור שבאמת עומד במבחן הזמן. הוא נגיש גם למי שלא מכיר את כל הרקע, הוא בנוי כסיפור עצמאי, והוא מצליח לעורר עניין גם בקוראים חדשים. מבחינתי, זו החוברת שגרמה לי לרצות להיכנס עמוק יותר לעולם של מארוול, ולהבין למה הקומיקס הזה ממשיך לרגש מיליוני אנשים כבר עשרות שנים.
Daredevil: The Man Without Fear
את פרנק מילר הכרתי בכלל דרך באטמן. Year One היה הקומיקס הראשון שגרם לי לחשוב שגיבורי על יכולים להיות יותר מאקשן ואפקטים. אבל רק כשגיליתי את מה שהוא עשה עם Daredevil, הבנתי עד כמה הוא באמת שינה את חוקי המשחק.הגעתי כרך במקרה וחשבתי לעצמי "יאללה, נעשה ניסיון". שעתיים אחר כך כבר הייתי עמוק בתוך הסיפור, שוכח איפה אני ומתי אכלתי לאחרונה. זו לא הייתה רק עוד הרפתקה, זו הייתה ביוגרפיה רגשית של גיבור שלא מוכן לוותר, גם כשהעולם כולו דורש ממנו לקפל את הידיים.
בידיים של מילר, דרדוויל או מתיו מורדוק, כבר לא סתם לובש חליפה אדומה ונלחם בפושעים. זה סיפור על התמודדות עם מגבלה, על צמיחה מתוך כאב, ועל המסע הלא פשוט של ילד שמסרב לקבל את העובדה שהוא "שונה". אחד הדברים היפים ביותר בקומיקס הזה הוא שאין בו "רגע מחולל" חד שממנו הכל מתחיל – אין עכביש רדיואקטיבי, אין התפוצצות גרעינית. במקום זה, אנחנו מקבלים סיפור התבגרות מורכב, איטי, חכם, שבו כל פרט בילדות של מתיו מוסיף עוד שכבה לדמות שאנחנו מכירים היום.
מילר לא חוסך בדמויות משנה חזקות כמו סטיק, המנטור הקשוח אך הנחוץ; אלקטרה, אהבת נעוריו שהופכת לדמות טרגית ועוצמתית; פוגי נלסון, החבר האנושי מדי; וכמובן קינגפין – לא עוד נבל קומיקס גנרי, אלא מניפולטור קר וחכם שמושך בחוטים מאחורי הקלעים. דרך הדמויות האלה, הקומיקס בונה עולם אפל, כמעט פילמ-נוארי, שבו מוסר הוא עניין של פרשנות, והכאב האישי הוא מקור הכוח המרכזי של הגיבור.
מה שהכי תפס אותי בסיפור הזה הוא האומץ לא לפחד מהשקט. יש רגעים שלמים שבהם אין פיצוצים או אגרופים באוויר – רק מחשבות, היסוסים, דיאלוגים פנימיים. מילר מצייר את מתיו מורדוק כאדם שמחפש איזון בין עורך הדין שמחפש צדק לפי הספר, לבין הדרדוויל, שמבין שלפעמים החוקים פשוט לא מספיקים. התחושה היא שאנחנו לא עוקבים אחרי גיבור – אנחנו עוקבים אחרי אדם.
אם אהבת את הסדרה של Daredevil בנטפליקס – הקומיקס הזה ירגיש כמו גרסה עמוקה יותר, מדויקת יותר, ובמידה מסוימת אפילו אינטימית יותר. זו לא קריאה רק בשביל ההנאה, זו קריאה שמחזירה אותך לשאלה למה אנחנו אוהבים גיבורי על מלכתחילה: לא בגלל שהם חזקים, אלא בגלל שהם שורדים. ואם יש מישהו ששורד, זה מתיו מורדוק.
מומלץ מאוד – גם אם מעולם לא קראת חוברת Daredevil לפני.
The Infinity Gauntlet
את Infinity Gauntlet קראתי בתקופה שבה כבר הכרתי את תאנוס בעיקר מהסרטים של מארוול. הוא נראה לי כמו עוד נבל מגניב עם קול עמוק ותוכנית מגלומנית. אבל אז פתחתי את הקומיקס המקורי של ג'ים סטארלין וגיליתי משהו אחר לגמרי. לא את תאנוס של הקולנוע, אלא דמות הרבה יותר מורכבת, כמעט פיוטית. לא מישהו שרוצה שליטה,רק בשביל לשלוט, אלא מישהו שמוכן להרוג חצי יקום כדי לזכות באהבה. וזה תפס אותי לגמרי לא מוכן.
מה שמעניין הוא שהסיפור בכלל לא מתחיל אצל תאנוס, אלא דווקא אצל Silver Surfer, שמתרסק אל תוך מקדש הסאנקטום. זו פתיחה מושלמת. במקום לפתוח באקשן, אנחנו מתחילים בתחושת אימה. המוות מופיעה פה כדמות פיזית, אישה שותקת, קרה, נצחית ולמרות כל מה שהוא עושה עבורה, היא מסרבת להכיר בו.
אז הוא מנסה להרשים אותה בדרך היחידה שהוא מכיר – כוח. תאנוס אוסף את ששת אבני האינסוף, אחת אחרי השנייה, ובונה את הכפפה שתהפוך אותו לישות כל-יכולה ואז, בלי הרבה דרמה, הוא פשוט מוחק חצי מכל החיים ביקום. מחווה קטנה של אצבע וטריליארדי חיים נעלמים. גם גיבורי-על. גם אנשים פשוטים.
מה שמדהים הוא שהמהלך הזה, שנשמע כמו גימיק, הופך במהירות לבסיס של אחד הקרבות הגדולים והעמוקים בתולדות מארוול. כל מה שנשאר מהיקום מתאגד כדי להתמודד מול תאנוס, והקרב לא מתנהל רק בכוח, אלא ברצון, בתחבולה, בתקווה. הקומיקס הזה לא רק שואל "איך נלחמים באל?" אלא גם "מה אנחנו עושים כשהכוח כבר לא משנה?" כל דמות מרגישה פתאום קטנה, אנושית, ובעיקר מאוד מאוד אמיצה.
וכמו כל סיפור גדול באמת, גם Infinity Gauntlet משאיר אותך עם שאלות שנשארות גם אחרי הסיום: מהו ערך החיים כשאפשר להעלים אותם באצבע אחת? מה קורה כשאהבה הופכת לאובססיה? ואולי הכי חשוב – מה עושים כשהדבר שאתה הכי רוצה, לעולם לא יאהב אותך בחזרה?
אם ראיתם את Avengers: Infinity War וחשבתם שאתם מכירים את הסיפור, תחשבו שוב. הסרט אולי לקח את הרעיון המרכזי, אבל הקומיקס של סטארלין חופר הרבה יותר עמוק. זו לא רק מלחמה על יקום – זו מלחמה על משמעות.
Civil War
מה שמדהים בקומיקס הזה הוא שהוא בכלל לא מרגיש כמו קומיקס. Civil War מרגיש כמו משהו שיכול לקרות מחר בבוקר. אולי בגלל שזה הסיפור הראשון שקראתי שגרם לי לעצור ולחשוב על חירות, אחריות, והגבול בין ביטחון אישי לחופש. כשסיימתי את החוברת הראשונה, הרגשתי כאילו אני יוצא מישיבת ממשלה ולא מקרב על.
הכול מתחיל באסון – פיצוץ עצום שפוגע במאות אזרחים חפים מפשע, תוצאה של קרב לא אחראי בין קבוצת גיבורים צעירים לנבל בשם ניטרו. כתוצאה מהאסון, ממשלת ארה"ב מעבירה חוק חדש: חוק רישום העל-אנושיים. החוק מחייב כל גיבור על להירשם, לחשוף את זהותו, ולעבוד תחת פיקוח ממשלתי. נשמע הגיוני, לא? אבל פה מתפצלת הדרך: מצד אחד – איירון מן, שתומך ברישום. מצד שני – קפטן אמריקה, שמתנגד בשם החירות והזכות לפרטיות.
וככה מתחילה מלחמת אזרחים לא בין מדינות, אלא בין החברים הכי טובים.
כמו כל סיפור טוב, Civil War לא נותן תשובות – הוא רק מעלה שאלות. האם נכון לכפות שקיפות בשם ביטחון? האם גיבורי על צריכים להיות מעל החוק – או בדיוק כמו כולם? ואם אתה עומד מול חבר שלך, ומאמין במשהו אחר – האם אתה עדיין חבר שלו? זה נשמע כמעט כמו הויכוחים הפוליטיים של ארוחות שישי אצל סבתא, רק שהפעם זה מסתיים בקרב פיזי בין ספיידרמן לפנתר השחור. כל סצנה מתוחת עצבים, וכל קרב מעלה את הדופק.
הכתיבה של Stuart Moore חכמה, ישירה וטעונה רגשית, והאיורים של סטיב מק’ניבן? פשוט ליגה אחרת. יש עמודים שפשוט עצרתי לקרוא רק כדי להסתכל עליהם. הקרבות מצוירים בדיוק מפחיד, אבל הרגעים היפים באמת הם אלה של השקט – מבטים, היסוסים, פגיעות. כל גיבור פה נראה כמו אדם. וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור הזה לבלתי נשכח.
אם אתה רוצה להיכנס לעולם של Civil War כמו שצריך, אני ממליץ להתחיל ב- Civil War: The Road To Civil War – אוסף שנותן את הרקע הדרוש. אבל האמת? גם בלי זה, הסיפור המרכזי עומד לגמרי בפני עצמו. וכשתסיים אותו, תמצא את עצמך שואל: מה אני הייתי עושה? באיזה צד הייתי? ואולי הכי חשוב – האם בכלל יש "צד נכון"?
סיפור חובה לכל מי שחושב שקומיקס זה רק קללות ותחפושות. זה סיפור עלינו.
Daredevil: Born Again
פרנק מילר, שאחראי להרבה יצירות מופת של DareDevil כתב את Born Again, סיפור מ-1986, שאוייר ע"י David Mazzucchelli. ללא ספק, אחת מהריצות שהגדירו את Daredevil. מאט מורדוק כפי שלא ראינו מעולם. בריצה הקודמת קרן פייג' מכרה את זהותו של DareDevil וזה מגיע עד ל- Kingpin, משתמש במידע הזה כדי להרוס לו את החיים האישיים והמקצועיים. פרנק מילר לקח את הסיפור של Daredevil לליגה חדשה לגמרי של דרמת פשע כתובה היטב עם ניצוצות של מה שיותר מאוחר הוא יעשה בבאטמן ואפילו ב-Sin City. הדמויות בסיפור מוצגות בצורה כנה ומרגשת ואם אתם נמנים עם מעריצי Daredevil, אתם תהנו מהסיפור הזה, שהוא חובה לכל מעריץ Daredevil וגם למי שלא.אין ספק שהיצירה הזו השפיעה מאוד על הסדרה שהוקרנה בנטפליקס.
The Surtur Saga
את ת’ור הכרתי בעיקר מהסרטים – אל חזק, פטיש קסום, קצת הומור, הרבה פעלולים. ואז הגעתי ל־The Surtur Saga של וולט סימונסון והבנתי עד כמה החוויה הזו יכולה להיות אחרת. פתאום ת’ור לא הרגיש כמו דמות קומיקס, אלא כמו גיבור מהמיתולוגיה עצמה – יצור שחי בין האלים לבני האדם, בעולם שבו כל בחירה היא אפית וכל קרב הוא סוף העולם. אני זוכר את הרגע שבו קראתי את החוברת, הייתה בי תחושה כאילו אני פותח דלת לסאגה נורדית אמיתית. לא עוד גיבור עם גלימה, אלא אגדה חיה.
וולט סימונסון, שאחראי גם על הכתיבה וגם על האמנות, עשה כאן מהלך שלא רק עיצב מחדש את ת’ור, אלא גם את הדרך שבה מסתכלים על קומיקס בכלל. The Surtur Saga הוא שיא של ריצה יצירתית שמערבבת מיתולוגיה נורדית קלאסית עם דרמה מודרנית. סורטור, ענק אש מהעולם של מוספלהיים, מתעורר ומאיים על אסגארד ועל כל תשעת העולמות. זה לא עוד נבל חד-ממדי. זה כוח קוסמי שנבנה בסבלנות לאורך כמה חוברות, עד שמגיע לרגע ההתנגשות הגדול. הסיפור עצמו מרגיש כמו מבוא מושלם למהות של ת’ור: לא רק שרירים ופטיש, אלא אחריות אל מול יקום שלם.
מה שהופך את הסאגה הזו לבלתי נשכחת הוא שזו לא רק עבודת כתיבה. שיתוף הפעולה של סימונסון עם המאייר והמדפיס ג’ון וורקמן ועם הצובעת כריסטי שייל יוצר חוויה ויזואלית שממש קשה להסביר במילים. כל עמוד נראה כמו ציור קיר נורדי, מלא בהוד, צבע, ועוצמה. כשסורטור מופיע, אתה כמעט מרגיש את החום והאש קופצים מתוך הדפים. כשאסגארד עומדת בפני חורבן, זה באמת נראה כמו סוף של עולם. והכול משתלב עם הדיאלוגים, הדרמה המשפחתית, ובגידות קטנות שהופכות את הסיפור לאנושי לא פחות מאשר אלוהי.
מבחינתי, The Surtur Saga היה הסיפור ששינה לי את ת’ור. עד אז, הוא היה דמות שראיתי בעיקר כחלק מהנוקמים. אחרי שקראתי את זה, הבנתי למה קוראים לו "אל הרעם". זה לא רק כוח פיזי – זו נוכחות מיתולוגית, משהו שהוא הרבה יותר גדול ממה שראיתי בסרטים או בקומיקס רגיל. זה הסיפור שבו מארוול הצליחה לחבר בין עולם פנטסטי עתיק לרחובות המודרניים של ניו יורק, ולגרום לזה לעבוד בלי שזה ייראה מוזר.
גם אם קשה למצוא היום את כל החוברות ברצף מלא, החוויה של קריאת The Surtur Saga היא משהו שלא תרצו לפספס. זו לא סתם עוד עלילה טובה – זו תזכורת למה אנחנו קוראים קומיקס מלכתחילה: כדי לגעת באפוס, במשהו גדול מהחיים, כזה שאתה סוגר את החוברת ומרגיש חלק מסיפור הרבה יותר גדול ממך.
אם אתם רוצים להכיר את ת’ור האמיתי – תתחילו כאן.
2015 Secret Wars
2015 Secret Wars הוא סיפור אירוע מעולה בן 9 פרקים שרצים מהר מאוד. בעיקרון הוא אמור להיות ריבוט של secret wars מ-1984, אבל בפועל זה לא ממש. אזהרה קטנה לפני שנמשיך. הסיפור הזה כן דורש איזה ידע מוקדם על העולם של מארוול, בעיקר הריצה של האוונג'רס מאת היקמן ועוד כמה דברים שקרו לפני אצל האקסמנים ויקום האולטימייט. אבל גם עם היכרות בסיסית אפשר ליהנות מהסיפור (אם מקבלים שפה ושם כמה דברים לא ברורים), כי מדובר בסיפור אפי מלא מלא אקשיין כמו בסיפורי גיבורי העל של פעם יחד עם רגעים דרמטיים משמעותיים.
סיפורי הנוקמים עד לנקודה זו היו אפיים. סיפורים כמו The Kree-Skrull War, ורבים נוספים הראו שהנוקמים היו הזיכיון הטוב ביותר של מארוול לסיפורים אפיים. עם זאת, אף אחד מהם לא מעמיד את הנוקמים מול הקצה החודר של ה-Multiverse, גל בלתי נמנע של הרס שהשאיר את הצוות תוהה מה לעשות. הסיפור נתן לקוראים את הסוף של מה שהיא לא רק הסאגה הגדולה ביותר של הנוקמים אלא גם של מארוול.
The Dark Phoenix Saga
מארוול הודיעו לא מזמן שהם הולכים לשחרר סדרה חדשה של X-Man, ע"י הכותבים האגדיים של הסדרה, Chris Claremont , שהוא גם אחד מהיוצרים המקוריים של הסדרה, ו- Louise Simonson. אז למי שלא הספיק עדיין, מומלץ מייד לגשת לאחד הסיפורים המעולים של X-Man, שנכתב ע"י Chris Claremont ו- John Byrne והוא מהווה אחד הסיפורים הידועים ביותר בתולדות הקומיקס האמריקאי. עד פרסום The Dark Phoenix Saga בשנת 1980, ז'אן גריי שימשה בעיקר כמושא חיבה שעליהם נלחמו מדי פעם Wolverine ו- Cyclops .אבל רק כשמאסטרמיינד הרע תופס את ז'אן גריי בתחילת The Dark Phoenix Saga, אנחנו מתחילים להבין למה היא באמת מסוגלת. ההלם הגדול מגיע כשהיא הופכת למושחתת. אם הקומיקסים של אקס-מן תמיד עסקו בחלוקה בין בני אדם למוטציות, The Dark Phoenix Saga עוסקת בשאלה האם החזק ביותר מבין כל המוטציות בסופו של דבר יהיה אל או בן אנוש. הסיפור מהווה נקודת מפנה חשובה בסיפורו של אקס מן ורואים התייחסות לסיפור הזה גם בחוברות שיצאו לפני עשור.
The Amazing Spider-Man: The Death of Gwen Stacy
הכנו עמוד מיוחד עם חוברות קומיקס ספיידרמן שצריך להכיר וגם זה כמובן מומלץ שם. הגובלין הירוק וספיידרמן מתמודדים על גשר ג'ורג 'וושינגטון, כשחייה של גוון תלויים על כף המאזניים. גוון היתה גורם חשוב ומשפיע מאוד בחייו של ספיידרמן, אבל גם אם אתם לא מכירים את ההיסטוריה של פיטר פארקר וגוון, הסיפור הזה ידהים וירגש אתכם בצורה שלא תצפו לה. הסיפור כתוב בצורה מאוד מהודקת ומרתקת. בעיני, מדובר בסיפור המהווה נקודת מפנה חשובה לא רק בסיפור המיתולוגיה של ספיידרמן, אלא בסיפור חייו של ז'אנר הקומיקס בכלל. כל מי שרוצה להכיר באמת את ספיידרמן חייב לקרוא את הסיפור הזה.
Wolverine (1982)
סופר הקומיקס עטור הפרסים כריס קלרמונט ופרנק מילר מציגים את סיפור הסולו הראשון של.Wolverine במיני סדרה הזו של ארבע חוברות העוזרת לנו להכיר יותר טוב את וולברין מחוץ לאקס-מן. לוגן יוצא לבדו ליפן כדי למצוא את אהבתו האבודה, יוקיו, רק כדי להיות מובס על ידי מריקו יאשידו במהלך התהליך. קלאסיקה מושלמת בהחלט מהווה עוד חוברת המעלה את ספרי קומיקס לדרגת ספרות.
Amazing Fantasy #15 — 1st Appearance of Spider-Man
אז מדובר פה בפריט לאספנים. החוברת ששינתה את הוצורה בה תפסנו גיבורי על. לראשונה, גיבור העל הוא ילד שהכוחות החדשים שלו הם עוד בעייה בתוך תקופת ההתבגרות הלא פשוטה. ספיידמן מספר סיפור של גיבור על שנאלץ להילחם בשדים פנימיים בנוסף לשדים מבחוץ. אם מתחשק לכם לקרוא על ספיידרמן בזמנים שהוא פשוט היה תופס נוכלים בשכונה, מומלץ לקרוא את העותק הזה. ואם אתם רק מתחילים להכיר את ספיידרמן, כדאי להתחיל פה. העותק הוא אוגדן המאחד את עשרת החוברות הראשונות והוא יזכיר לכם למה התחלתם לאהוב קומיקסים מלכתחילה.
אז מדובר פה בפריט לאספנים. החוברת ששינתה את הוצורה בה תפסנו גיבורי על. לראשונה, גיבור העל הוא ילד שהכוחות החדשים שלו הם עוד בעייה בתוך תקופת ההתבגרות הלא פשוטה. ספיידמן מספר סיפור של גיבור על שנאלץ להילחם בשדים פנימיים בנוסף לשדים מבחוץ. אם מתחשק לכם לקרוא על ספיידרמן בזמנים שהוא פשוט היה תופס נוכלים בשכונה, מומלץ לקרוא את העותק הזה. ואם אתם רק מתחילים להכיר את ספיידרמן, כדאי להתחיל פה. העותק הוא אוגדן המאחד את עשרת החוברות הראשונות והוא יזכיר לכם למה התחלתם לאהוב קומיקסים מלכתחילה.
Essential Fantastic Four, Vol. 1 – Marvel Essentials
ברשימת The 100 Greatest Marvels of All Time שפרסמה חברת מארוול ב-2001, החוברת הראשונה של Fantastic Four מופיעה מקום ראשון. הסיפור הזה שנכתב ע"י סטן לי וג'ק קירבי מהווה אחת המהפיכות הגדולות ביותר בקומיקס. עוד לפני ספיידרמן, הענק הירוק ודומיהם, היו הילדה הבלתי נראית, הלפיד האנושי, הדבר ומר פנטסטי – משפחה הראשונה מבית מארוול, שהיתה משפחה מציאותית, מתלהמת ואוהבת, שלא יכלה לשלם את שכר הדירה ולא תמיד אהבה את כוחות העל שלה. גם אם אתם מעריצים ותיקים וגם אם אתם רק מתחילים להכיר את ה-fantastic four', אתם תאהבו את החוברת הזו.
Amazing Spider-man #700 Final Issue
אז בטח כבר הבנתם שיש לי חיבה רבה לספיידרמן ובמקרה הזה רק בגלל הכריכה שווה להחזיק עותק שלה אבל גם הסיפור פה הוא מדהים. רוצים לדעת (אזהרת סוג של ספויילר) איך מארוול הורגים את ספיידמן ומשאירים אותו חי? אם אתם מעריצי מארוול אמיתיים, סביר להניח שאו שממש תאהבו או שממש תשנאו אותו. המחיר של החוברת קצת יקר, אבל אם אתם מעריצים של ספיידרמן, אתם צריכים את החוברת הזאת. אוסף הקומיקסים שלכם יודה לכם על זה.
אין ספק שמאז הקומיקס הראשון של מארוול מ- 1939 (אז הם נקראו Timely Comics) ולאחר פיתוח של יותר מ-8 אלף דמויות בעשרות אלפי חוברות, קומיקסים הם כבר לא נחלתם של ילדים קטנים והקומיקסים של מארוול הם ללא ספק, המובילים.
סרטי היקום של מארוול, העלו את הדרישה לעוד ועוד חוברות של מארוול. החברה בהחלט עומדת בקצב, אך עם כל הכבוד לחוברות הקומיקס מארוול החדשים, אי אפשר בלי להכיר את הקלאסיקות של מארוול. יש מה להעריך בהם – החל מהגרפיקה המושקעת ועד הדמויות העמוקות, אבל בעיני זה קודם כל סיפורים באמת טובים. מארוול בהחלט לקחו את ז'אנר גיבורי העל לליגה אחרת, בה הסיפור לוקח מימד חשוב יותר מהגיבורים.
כאמור, מארוול פרסמו עשרות אלפי קומיקסים עם עולמות משותפים בחלקם וזה יכול להיות מאוד מבלבל פשוט לקרוא הכל בבת אחת, אז אני מקווה שהרשימה הזאת תעשה קצת סדר. אני ממליץ גם לקרוא את המאמר על מון נייט, שגם נורא מומלץ להכיר, וגם את הקומיקסים המומלצים של ספיידרמן.
