היבטים פסיכולוגיים אצל באטמן
באטמן הוא אולי דמות הקומיקס המורכבת ביותר שנכתבה עד היום. ככזה גם הדמויות של ליוו אותו זכו ליחס שווה מהכותבים. בניגוד לספיידרמן וסופרמן אשר מהווים גיבורים בגלל הפסיכולוגיה התקינה שלהם ושהכוחות שלהם הגיעו ממקור שלא בשליטתם, באטמן בוחר להיות חזק יותר מכל אחד אחר בגלל טראומת ילדות והוא משקיע את כל חייו באימונים בכך תחום אפשרי, כדי להגיע לרמה זו. אין ספק שההיסטוריה של באטמן יכולה להוות ספר פסיכולוגיה שלם והאמת שכבר לא מעט ספרים פורסמו בנושא. אז החלטתי לעשות פה סקירה קלה ומהירה (כפי שאנחנו מבינים, צריך כמה ספרים כדי לסקור את הכל בצורה עמוקה) של הפסיכולוגיה של משפחת באטמן.
היבטים פסיכולוגיים בדמות האביר האפל
אב המשפחה הוא ללא ספק באטמן עצמו, אולי דמות הקומיקס עם הכי הרבה הפרעות נפשיות ופסיכולוגיות. אפשר להתחיל עם העבר ההיסטורי שלו – ילד בן 8 או 10 רואה את הוריו נרצחים באכזריות במהלך שוד. הוא מגלה סימנים של הפרעה טורדנית כפייתית, כאשר מוחו מקובע למות הוריו, מה שהפך אותו למגן האגדתי של עיר מולדתו, גות'אם סיטי. לעתים קרובות הוא הראה סימנים של חרדת נטישה כלפי הגיבורים הצעירים שהוא אימן להיות עוזריו. במיוחד לאחר סיפור העלילה "Batman: Death In The Family", שם נהרג הילד השני בחליפת רובין, ג'ייסון טוד. חרדת הנטישה שלו באה לידי ביטוי גם כאשר ברברה גורדון, הבת-גירל המקורית, ספגה פצע כמעט קטלני, כמו גם כשקסנדרה קיין, בת-גירל הרביעית, איבדה את יכולתה להגן על עצמה ביעילות. במובנים רבים, באטמן גם הפגין אובססיה לשליטה וליצירת שקט לאורך זמן. וכמובן לא נשכח את החשד המאוד סביר לפיצול אישיות (מי הדמות האמיתית ומי הדמות בתחפושת), נרקסיסיטיות, סכיזופרניה ובואו נגיד את זה- הוא לובש מסיכה וגלימה.
ההיבטים הפסיכולוגיים של ברוס מניבים גם אפיונים טובים כמו יכולת מהירה של הסתגלות למצבים חדשים, הוא מפתח כישורי פתרון בעיות וכישורי תקשורת וקריאת אנשים (לא סתם הוא הפך לאיש הכי חזק בגותאהם)
היבטים פסיכולוגיים בדמויות רובין השונות
כאמור, הכותבים לא חסכו בבעיות פסיכולוגיות גם לעוזריו של באטמן, דיק גרייסון, הרובין הראשון, הפגין לא מעט פעמים סימנים של חרדת ביצוע וחרדת מעמד. אפשר היה להניח כי גרייסון הקים בסופו של דבר את אישיותו של Nightwing כאמצעי להקל על חרדת הסטטוס שלו, ולהתגבר על חרדת האב שלו (הידיעה שהוא לא יכול להיות גדול כמו מורו – יוצרת אימפוטנציה). בכל מקרה, אנו רואים שהיה חשוב לו מאוד לבסס את זהותו מחוץ לצל העטלף.
גם לג'ייסון טוד, רובין השני, לא היה חסר הפרעות ובעיות נפשיות. גם הוא נאלץ לחיות בצל העטלף. עם זאת, נוסף עליו לחץ, מכיוון שהיה עליו לעמוד גם במורשת שהותיר אחריו רובין הראשון. הוא חווה חרדת מעמד רבה בגלל הלחצים שהונחו לפניו על ידי המורה שלו וקודמו, עד שלבסוף מצא את עצמו. מותו של רובין השני הביא את באטמן לשקול מחדש את הסיכוי לגייס נער אחר שיעזור לו במלחמה בפשע, וזה התבטא בחרדת נטישה כבר בתחילת הקריירה של רובין השלישי, טים דרייק.
בנוסף יש את המקרה המסובך של קסנדרה קיין, בת-גירל הרביעית, אשר אולפה מגיל צעיר להיות מכונת הרג. העובדה הזו יחד עם הבדידות שגדלה בה, הותירו אותה עם תחושת חרדה חברתית עמוקה. הזמן שבילתה בבלודהאבן עם Nightwing ורובין השלישי סייעו לה להשיג הבנה טובה יותר בסצנה החברתית, אולם ההתבודדות הכללית וחוסר הרצון שלה להשתתף במפגשים חברתיים רחבי היקף הראו שהיא אף פעם לא באמת התגברה על החרדה החברתית שלה. קסנדרה קין חשה גם את כאב הדחייה וחרדת הסטטוס מכיוון שלא נבחרה להגן על העיר גותהם במהלך היעדרותו של באטמן, מתוך אמונה בתת מודע שהיא לא זכתה בזכות זו. עם זאת, הוכח שהיא איפשרה לתחושה הזו להתפתח לטינה וכעס.
נבלים עם הפרעות נפשיות
גם רשימת הנבלים המגוונת של באטמן מגיעים ממקום של בעיה נפשית.במאמר מעניין בנושא שקראתי באתר geeknewsnow יש טענה מעניינת האומרת שכל נבל בסיפורי באטמן מייצג את מה שברוס וויין היה יכול להפוך אליו בעקבות הטראומה שלו אם לא היה שולט ברגשותיו תחת העקרונות המוסריים שלו ותחת ההדרכה של אלפרד. אלפרד לחלוטין מהווה מעין מצפן מוסרי של ברוס המבדיל אותו מהבריונים האחרים. מה שבטוח זה שכל אחד מהנבלים הקלאסיים של באטמן מציג איזושהי הפרעה נפשית או חוסר איזון פסיכולוגי. הג'וקר, כמובן, הוא מטורף לחלוטין עם חוש הומור רצחני, הפינגווין סובל מחרדת סטטוס, ותסביך נפוליאון, מר פריז, מפגין סימני חרדת נטישה, מכיוון שהוא אינו מסוגל לחלוטין ולא מוכן לקבל שאינו יכול להציל את חייה של אשתו. ה- Ventriloquist והכובען המטורף, ללא ספק מייצגים שניהם הפרעת זהות דיסוציאטיבית, אם כי הראשון מהווה דוגמה חזקה יותר מזו האחרונה.
ספרים מומלצים בנושא
ב- 2012 פורסם הספר Batman and Psychology של Travis Langley הנותן לנו תובנות חדשות על עולמם הפנימי המורכב של באטמן וברוס וויין ועל חייה ודמויותיה של גות'אם סיטי ומשתמש בדמות של באטמן לחקור ולדון בנושאים כמו טראומת ילדות ואלימות.בספר ,Langley ותוך כדי חושף לנו מדוע גיבור העל הזה ללא כוחות על מרתק אותנו? האם לבאטמן יש PTSD? מדוע הוא נלחם בפשע? מדוע הוא משתמש בקטינים לסיוע? ועוד. הספר
בין השאר, סוקר את הגלגולים השונים של העטלף של די סי קומיקס ומראה איך כל גלגול משקף את התקופה בה הוא היה. למשל הסיפורים שפורסמו בשנים 1939-1940 היו אפלים מאוד והפכו לקלילים יותר בשנות ה-60 עם הסדרה של אדם ווסט. בשנות ה-80 הוא קיבל מראה אווירה יותר של סרטי הבלשים בשחור לבן ובכולם הגיבור הוא תמיד ברוס וויין וההיסטוריה שלו היא תמיד אותה אחת. ספר מומלץ מאוד לכל מעריץ באטמן ולחובבי הפסיכולוגיה בכלל
באותה שנה יצא גם הספר What’s the Matter With Batman?: An Unauthorized Clinical Look Under the Mask of the Caped Crusader של הפסיכולוגית הקלינית, Robin Rosenberg, המנסחת ניתוח ברמה אקדמית המתמקד יותר בתסמינים של ההפרעות הנפשיות כמו היותו חם מזג, תחושות האשם על מות הוריו ושותפו לקרב, והפרעות פוסט טראומתיות אחרות. היא בודקת האם הוא סובל ממגוון של הפרעות פסיכיאטריות כגון דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעה טורדנית כפייתית, הפרעת אישיות אנטי חברתיתואפילו יש ניתוח של חיי האהבה המאכזבים שלו. זו לא הפעם הראשונה שד"ר רוזנברג על פסיכולוגיה וגיבורי על. היא העורכת של סדרת מאמרים על גיבורי העל בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד והוצגה בדיונים על פסיכולוגיה וגיבורי על בכלי תקשורת שונים, כולל ערוץ דיסקברי, ערוץ ההיסטוריה ועוד.
